הגז הטבעי בישראל הוא מקור האנרגיה המרכזי המשמש את המשק האנרגיה בישראל לייצר חשמל וכן מקור האנרגיה העיקרי בשימוש התעשייה.
עד לתחילת המאה ה-21 כמעט לא היה הגז בשימוש כמקור אנרגיה בישראל, ושימוש משמעותי בו החל בשנת 2004, שנים ספורות לאחר התגלית המהותית הראשונה של שדות גז במים הכלכליים של ישראל, בשנת 1999 ובשנת 2000 בשדה הגז ים תטיס.
צעדים ראשונים
חיפושים אחר מקורות אנרגיה החלו עוד בתקופת קום המדינה. כשנה לפני קום המדינה, יזם הממשל הבריטי קידוח חיפוש נפט באתר חלץ מדרום לאשקלון, אך פעילות זו הופסקה בעקבות פריצת מלחמת העצמאות בשנת 1948.
בשנת 1955 החליטה ממשלת ישראל לחדש את הקידוחים באמצעות חברת לפידות הממשלתית. הקידוחים הביאו לתגלית נפט קטנה, שהעלתה תקוות למציאת כמויות משמעותיות יותר של נפט, וכתוצאה מכך המשיכה הממשלה לבצע חיפושים באזור.
בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 נמצאו מאגרי הגז באזור ערד בשם “זוהר” ו-“קידוד”, אך גם בשדות אלו לא נמצאו כמויות מסחריות משמעותיות.
בשנות ה-60 נערכו גם הקידוחים הימיים הראשונים.
משבר הנפט העולמי בשנת 1973 הוביל את ישראל לבצע מיזמי חיפוש גדולים בסיני ובמפרץ סואץ אשר התאפשרו בעקבות מלחמת ששת הימים. חיפושים אלה הביאו למספר תגליות של שדות נפט ושדה גז בכמויות קטנות.
חיפושי הנפט של ישראל בסיני ובמפרץ סואץ הופסקו בשנת 1979, עת נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים. באותה תקופה נערכו קידוחים נוספים באזור ים המלח, באשדוד ובחלקה הצפוני של המדינה. חיפושים אלו אף הם לא העלו תגליות מסחריות.
חיפושים בשנות ה 80-90
בשנת 1986, בשל אי-הצלחה של החברות הממשלתיות בפעילות החיפוש לאורך שלושה עשורים, עצרה ממשלת ישראל את כל פעולות החיפוש באמצעות החברות הממשלתיות.
חיפושי גז ונפט התחדשו בשנות ה-90, כאשר היקף הקידוחים המצטבר שנעשה עד אז הגיע לכ- 500 קידוחים שנעשו בים וביבשה.
חרף כל הניסיונות שנעשו, מאמצי החיפוש העלו חרס. מרבית הקידוחים היו יבשים, חלקם ננטש עקב אילוצים טכניים ורק חלק קטן מהם, באזור הנגב וים המלח הסתיים בתגליות לא מסחריות.
מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-80 התבסס המשק הישראלי כמעט באופן בלעדי על תזקיקי נפט, גם לצורך ייצור חשמל.
בעקבות לקחי משבר האנרגיה העולמי בשנות ה-70, הוחלט להקים תחנות כוח פחמיות בישראל.
ייצור החשמל באמצעות פחם בישראל החל במהלך שנות ה-80, ובמהלך שנות ה-90 הפך למקור האנרגיה העיקרי לייצור חשמל בישראל.
גילויים ראשונים
בשנת 1999 התגלה, מול חוף אשקלון, מאגר הגז הטבעי הגדול הראשון בישראל – מאגר “נועה”. בעקבותיו בוצעו קידוחים נוספים, שברובם נמצא גז בכמויות גדולות, והוחל בפיתוח מואץ של הגדול מביניהם, מארי B, שהחל בשנת 2004 לספק גז טבעי לתחנת הכוח “אשכול” באשדוד.
עם סיום פיתוח המאגר, החלה ישראל לראשונה להשתמש בגז טבעי, ולא פחות חשוב – בפעם הראשונה החלה ישראל להשתמש באופן משמעותי באנרגיה מהפקה מקומית-כחול לבן.
במהלך שנות ה- 2000, המשיכו פעולות החיפוש מול חופי ישראל, בהן לקחו חלק שותפויות מקומיות ובינלאומיות, ביניהן ענקית האנרגיה הבינלאומית BG (“בריטיש גז”), אשר נכשלה במציאת גז בקידוחים "אור" ו"ניר" הסמוכים ל"מארי", "נועה" ו"מארי B" שהתגלו על ידי שותפות “ים-תטיס".
על אף הצלחת BG בגילוי שדה הגז “Gaza Marin” מול חופי עזה בשנת 2001, השמיטה מידיה BG, באופן טראגי מבחינתה, את רישיון החיפוש בו נמצא שדה תמר, זאת למרות שזיהתה אותו בחומר הגיאופיסי שנאסף בעקבות הסקרים הסיסמים והמחקרים שביצעה.
גילויי מאגרי הגז הגדולים
מבלי להמעיט בחשיבות ההיסטורית של גילויי שדות הגז “מארי B” ו”נועה” בעבור משק האנרגיה הישראלי, המהפך הדרמטי בעתידה האנרגטי של מדינת ישראל החל לקראת סוף שנת 2009. לאחר שנים רבות של מחקר ואינספור ניסיונות להביא חברות קידוח בינלאומיות, שיש להן ניסיון בביצוע קידוחים במים עמוקים, קידוח "תמר-1" יצא לדרך.
מדובר בקידוח המכונה בהגה המקצועית Wildcat, קידוח המתבצע באזור בתולי שבסביבתו לא נעשו כלל קידוחים בעבר, כאשר מטרות הקידוח נמצאות עמוק מתחת לשכבות המלח בים העמוק הישראלי.
התוצאה הייתה תגלית הגז הגדולה ביותר בעולם לאותה שנה – תגלית תמר.
ההצלחה הגדולה בקידוח, הגבירה את פעילויות החיפושים באזור החדש.
כשנה לאחר מכן התגלה מאגר נוסף- מאגר עצום בגודלו – מאגר “לוויתן” הגדול פי שניים ממאגר “תמר”. אם ב"תמר" היה מדובר בתגלית הגז הטבעי הגדולה באותה שנה, במאגר "לוויתן" כבר היה מדובר במאגר הגז הטבעי במים העמוקים הגדול ביותר שהתגלה זה שני עשורים.
הקידוחים לחיפושי גז בים הישראלי העמוק, נמשכו באותן שנים במלוא הקצב, המביאים לגילויים של מאגרים נוספים– "כריש", "תנין" ו"אפרודיטה" הממוקם במימיה הכלכליים של קפריסין בסמוך לגבול המים הכלכליים של ישראל וכן מאגרים נוספים.
בתוך תקופה קצרה התגלו במים הכלכליים של ישראל לבדה עתודות גז טבעי בהיקף של מעל ל- 1,000 BCM. מדובר בכמות השקולה ל-200 שנות צריכת גז טבעי של המשק הישראלי בפרק זמן זה.
התגליות עוררו עניין רב בקרב חברות מקומיות ובינלאומיות, ובשנת 2002 נחקק חוק משק הגז הטבעי, המסדיר את הפעילות בענף בישראל.
בעקבות החוק הוקמה רשות הגז הטבעי במשרד התשתיות הלאומיות, ובשנת 2004 הוקמה החברה הממשלתית "נתיבי הגז הטבעי לישראל" (נתג”ז) העוסקת בהקמה, הפעלה ותחזוקה של מערכת ההולכה הארצית, ועומדת תחת פיקוח שר האנרגיה.
היקפן העצום של תגליות הגז הביא לשינוי בסיסי ומהותי בתכנון האנרגטי ארוך הטווח של מדינת ישראל, ומעמדו של הגז הטבעי שודרג מעוד מקור אנרגיה בסל הדלקים של ישראל,למקור האנרגיה הראשי והדומיננטי של ישראל.
בתוך זמן קצר בלבד, במונחים של עולם האנרגיה, התבסס הגז הטבעי כמקור האנרגיה העיקרי לייצור חשמל בישראל, כאשר בשנת 2018 כ- 65% מהחשמל בישראל הופק באמצעות גז טבעי כחול לבן (ממאגר "תמר"), וכן כמקור אנרגיה ראשי בסקטור התעשייה.
הדומיננטיות הגדולה של השימוש במשק הישראלי היא פועל יוצא של יתרונותיו הכלכליים סביבתיים של הגז הטבעי.
יצואנית אנרגיה
היקפי הגז הטבעי שהתגלו לחופי ישראל עולים במספר מונים על צרכיו המקומיים של המשק הישראלי. ולכן, בשנת 2020, לראשונה בהיסטוריה, מדינת ישראל הפכה ליצואנית אנרגיה וספקית אנרגיה משמעותית באזור מזרח הים התיכון.
הסכמי יצוא הגז ההיסטוריים למצרים וירדן מהווים אינטרס גיאופוליטי מובהק עבור ישראל והאזור כולו. אך היקפי הגז הקיימים, והפוטנציאל לגילוי משאבי אנרגיה נוספים, מקנים למדינת ישראל פוטנציאל לייצא גז בהיקפים משמעותיים נוספים, שלצד התועלות הכלכליות והגיאופוליטיות גם יאפשרו לזרז את גמילת השימוש בעולם מפחם ובכך להקטין את פליטות גזי החממה העולמיות.
